הקישים של דומיניק

13 פבר

קישים אישיים, קישיים משפחתיים, זה לא משנה. הקישים של דומיניק ברחוב תובל ברמת גן עושים את העבודה. הם כברירת מחדל מגיעים ללא סלט או רוטב ליד, אבל אם אתם חוצים את הכביש למכולת ממול ורוכשים יוגורט בזמן שהקיש מתחמם בתנור, אז אתם בדרך לשדרוג רציני.

במקום הראשון קיד מנגולד אחריו מגיעים גבינת העיזים, מוצרלה מעושנת וכמובן האנטיפסטי. המבחר שלהם ממשיך לכרישה, פלפל וזיתים, חצילים, פטריות ועוד. אני כבר שלוש שנים אוכל את הקישים שלהם והאיכות נשמרת.

אז לא לשכוח את היוגורט ויאללה בתיאבון

אדיסון רעננה – פשוט לאכול

9 ספט

צהרי יום שישי, אדיסון רעננה, המסעדה בחמישים אחוז תפוסה, אוירה נעימה, מלצריות חייכניות, מארחת מארחת והמוזיקה שנות השמונים עד פול סיימון וסך הכל בסדר.

מרק ירקות – בטעם חריף. זהו. זה הטעם של המרק, אמנם היו ירקות טחונים, אבל שלושה חברים שהזמינו את המרק ועוד שלושה שטעמו ממנו גילו טעם חריף ומעבר לזה טעם של מים חמים וכוסברה ששואלת את עצמה לאן נעלמו הירקות. מכל טעימות המרקים ומכמות המלח הרבה ששפכנו לתוכו על מנת לבדוק אם ניתן לייצר טעם, הצלחנו לחסל את רובו (אני מעריך שהמלח ספח את הנוזל). מילה אחת על חוסר טעם במרק הספיקה למלצרית ותוך דקה חזרה עם המשפט "אתם לא תחוייבו על המרק".

לחם הבית – מוגש כפיתה עגולה, חמה וטעימה עליה מפוזר שום קונפי ולידה שני ממרחים טעימים.

סלט קיסר – טעים במיוחד. הרוטב נהדר, החסה טריה ונעימה, הקרוטונים בדיוק כמו שהיו רוצים להיות והעוף היה בסדר – סך הכל מנה טעימנ שאזמין שוב.

קראמבל תפוח – מנה אחרונה מהטעימות שטעמתי בגזרת התפוח, אבל משום מה זרקו עליה כדור גלידת יוגורט קרחוני מיותר שרק גורע מאיכותה של המנה, חבל כי מדובר במנה באמת מנצחת בלי הכדור הזה.

סופלה שוקולד עם גלידת פיסטוק – למה? פיסטוק. הסופלה לא עמד יפה והתפרק והתפורר לו, אבל הטעם היה סופלאי ברמה והתענגנו על השוקולד החם שפרץ מתוכו. גלידת הפיסטוק נעמדה לה שם בגודל מוקטן ליד הסופלה ולא היה מספיק ממנה על מנת לתת קונטרה לחום של הסופלה.

לאוהבי המזיגה – מחבית יש גינס, קרלסברג, טובורג, סטלה, לף בראון, וויינשטפאן. המזיגה של הלף והסטלה היו טובות והבירה השתלבה יפה בתוך הארוחה.

בשורה התחתונה: מקום איכותי, נעים לשישי בצהריים, שירות טוב ומזמין ואוכל מושקע – נחזור

אחוזה 282, רעננה

שעות הפעילות: א – ש 01:50 – 12:00

שישקו – נשמה בולגרית בלי ברמן

30 אוג

מאחורי הבית כנסת הגדול באלנבי ניתן למצוא פאב קטן שבעשור האחרון החליף מספר ידיים. היום הוא מזמין בעיקר אוהבי אלכוהול שעברו את גיל הארבעים, הוא עושה זאת בעזרת אוכל בולגרי מוזיקה בולגרית ובעלים בולגרי בשם יוסי.

אני מאד אוהב את האוכל הלא מחייב הן מבחינת מחיר והן בכמות, מעין טפאס בולגרי. בזמנו כשהם פתחו את המקום היו רק בירות מיינסטרים ואפילו לא היתה גינס ואחת ההערות שלי היתה למה אין גינס. אחרי חודשיים שהגעתי היתה גינס ואפילו לא רעה ולפתע היום החבית נעלמה ולקחה עימה את הברז. מה קרה? שאלתי, וההסבר היחיד היה שמכיוון שהם התחילו לעבוד עם טמפו הם לא יכולים להחזיק גינס. אני חושב שהתשובה הנכונה יותר היתה אמורה להיות שזה פשוט פחות רווחי יחסית למכבי מחבית או לחילופין בשביל קהל הלקוחות שלנו מספיק גולדסטאר.

הסיור את האמת היה הברמן שהיה מרוכז בשתי תיירות אמריקאיות ונתן לנו חוסר יחס עם עודף של הרמת גבות וחוסר רצון לשרת – חבל.

עד אז השישקו היה מקום מבטחים לאוכל ובירה ובמפגש השביעי שלי עם המקום הוא הפך ל "אתה זוכר את השישקו ההוא שפעם היינו הולכים אליו?"

אני מעריך שעוד אתן לו צ'אנס, אבל אם הזכרון שלו יבחין בברמן בפנים פשוט נמשיך הלאה, חבל לנו לבזבז ערב.

בשורה התחתונה – הדרדרות פתאומית עם ציפיות לשיפור בגזרה של ההוא שמאחורי הבר

המעורב – מעורב אלנבי

25 אוג

לצערי המקום נסגר לקראת סוף 2012, אירוע קשה לרעבים, אבל חגיגה גדולה לפרים.

איזה שילוב מנצח זה בירה ומעורב שנותן למעורב ירושלמי פייט אמיתי.

הבעלים של הבסטה מנחלת בנימין החליט לפתוח מקום המתמחה בשלוש מנות "מעורב מזרח ירושלמי"  הכולל לבבות, טחול וכליות של כבש ובקר המתבשלים בשומן של עצמם (עם בצל) במשך שמונה שעות. כל התבשיל הנהדר הזה נכנס לתוך פיתה טריה ואיכותית שבשמחה תכיל גם טחינה ועמבה – של זה בעלות של 28 ש"ח.

המנה המומלצת שלי (משם התחלתי) היא "עראייס" – רעיון מדהים של בשר טחון, מעין קבב כזה העשוי מקבב וכבש הנמחצים להם בתוך פיתה כשהבשר חי וכל הקומפלקס הזה עולה על הגריל והבשר מתבשל בתוך הפיתה שנהיית עסיסית מהמיץ של הבשר. כשהוא מוכן מוזגים עליו יוגורט או טחינה – בשני המקרים לא ניתן לטעות – 24 ש"ח

קיימת גם מנה צמחונית "פנלה" – מן לחמניה עם מוצרלה, עגבניה ועוד מיני ירוקים. אבל אם כבר הגעתם בזבזו את התיאבון על הבשר.

במקום יש גם בירה מקומית ממבשלת בוטיק בזכרון יעקב – פאבו

אז המעורב הזה מתרחש באלנבי 97 תל אביב (קרוב לרוטשילד)

א-ש: 11:00 בבוקר עד 4:00 לפנות בוקר

מנהלת המסעדונת שמה מיכל שטוענת שכל מי שטועם חוזר – אני מאמין לה

שורה תחתונה – האווירה נעימה, האוכל טעים – פתרון נהדר בין פאב לפאב

ברלוסקוני – גלידה מפתיעה

22 אוג

כשאני חוצה את גבולות תל אביב ברור לי שאני צריך לעשות תאום ציפיות בכל מה שקשור לרמת הגלידריות שאפגוש.

בכל זאת אחרי וניליה, אייסברג, טיטה ואניטה קשה לחשוב על משהו שיהיה גם איכותי וגם מחוץ לאזור של תושבים שאינם מתפשרים על איכות. ביחוד כשנזכרים שגלידות סטייל גלידת באר שבע שחייבים דחוף להחזיר אותה למקום ממנה באה יחד עם כל הגלידריות המתפארות בסלוגן "גלידה בטעם של פעם" – לקח לנו שישים שנה לייצר גלידה איטלקית איכותית, למה לעזאזל לחזור לפעם.

ודווקא בשנים האחרונות צצו גלידריות טובות מחוץ לתל אביב, כמו לג'נדה בחיפה (יש גם סניף בזכרון יעקוב "מול זכרון"), דידה בצומת רופין והמפתיעה מכולם היא ברלוסקוני.

ההפתעה העיקרית זה המקום, קניון קטן וחדש בשכונה חדשה בפתח תקווה. לצערי זה הסניף היחיד של הגלידה המעולה הזאת וכנראה שאאלץ לבקר בפתח תקווה כשהמטרה היא גלידה (וזה כבר קורה).

הסוד העיקרי הוא המומחיות של הבעלים והוותק שלהם בענף, הם עושים זאת מאהבה למרות שיכלו לבחור כל מקצוע אחר, אבל הזוג הזה (שמנהל ועובד במקום) מאוהב בעשייה, ביצירתיות של המצאת טעם ובכל טעם שטעמתי ניתן להבחין בהשקעה ובטריות (הגלידה מיוצרת שני מטרים ממקרר ההגשה). הגיוון של הטעמים המשתנים מביקור לביקור מחייבים אותי לחזור שוב ושוב שמא אפסיד איזה טעם אלוהי.

בשורה התחתונה: אני לא חשבתי שאי פעם אומר את זה, אבל רוצו לפתח תקווה וקחו את כל מי שאתם מכירים ולו בכדי להראות לו שאתם מבינים בגלידה יותר ממנו.

Berlusconi  – העצמאות 65 פתחת תקווה (קניון גנים)

צימרמן – פאב שכונתי

21 אוג

אי שם בפינת הרחובות החשוכה אלנבי – ברנר שוכן לו פאב חשוך מתוך כוונה ברורה להיות שכונתי.

מתוקף כך הוא מצליח להיות שכונתי, יותר מכך, הוא שכונתי.

והגינס? אין הרבה מקומות בתל אביב שיודעים למזוג בהם גינס ולעומת כך כמעט בכל פאב ניתן למצוא את המשקה השחרחר, אז יש לנו את המולי, הליאו והליאו בקס דור למען גינס איכותית המתקרבת לרמה האירית ומשום מה כל השאר קיימים על מנת לשכנע אותנו לשתות משקאות מקומיים.

ופתאום בברנר צץ לו הצימרמן הזה הקרוי על שם חברי הטוב דילן בו קיימת מוזגת חמודה העובדת שם מתחילת דרכו של הפאב והיא מצליחה למזוג קרוב לאיכות המבוקשת. אני מודה שזה עדיין ברמה 7 מתוך 10, אבל אני חושב שההפרש לא באשמתה אלא באשמת המיקסר או מה שזה לא יהיה. קשה לי לתת ציון כה גבוה בלי לציין את הסאצ'מו הוותיק בפלורנטין (ויטל) בו חיה מוזגת בשם דנה שמגיעה לרמה 8.

בכל אופן, אהבתי את המוזיקה בצימרמן (גם בסאצ'מו), את המוזגת (גם בסאצ'מו) ואת החוסר צפיפות (בסאצ'מו צפוף) גם בתוך הפאב היתה תפוסה של עשרה אחוז וגם מחוץ לפאב לא היה בר אחר שאיים עליו בשכונתיות שלו (מה שלא ניתן כבר להגיד על הסאצ'מו).

אם אתם כבר באלנבי, תדרימו קצת לכיוון רוטשילד וכשתגיעו לברנר פנו שמאלה ותתחילו לחייך.

בשורה התחתונה: עוגן נהדר להתחיל או לגמור איתו את הלילה

חוות היצרנים בכפר קיש

21 אוג

מה צריך יותר מגבינות איכותיות, שמן זית צלול וריבה טעימה?

מה שצריך זה מיץ סחוט.

חוות היצרנים בכפר קיש ממוקמת אי שם בכפר קיש צפונית מזרחית לעפולה שנמצאת צפונית מזרחית משאר התושבים. המקום נעים, אווירה מאווררת, השירות עדין ולא מחייב והגבינות נדיבות.

הכל כל כך נכון וטבעי חוץ מהמיץ שמוגש בבקבוק זכוכית. אם הייתי ממליץ לעשות שינוי פשוט לביצוע, אך משדרג – זה המיץ. קנו פירות, תסחטו במקום והרי לכם מיץ שיכול להשתלב עם הלבנה והזיתים שעל השולחן, הנוף שניבט מעבר לחלונות הגדולים והענתיקות למכירה שנחים להם על המדפים.

שורה תחתונה: מה אני לא אעשה בשביל לעקוף את עפולה, רק למען רגע מנוחה קצר המלווה בקממבר ולחם טרי.

טיפ: הייתי מצפה לקיש יותר איכותי בכפר קיש (לוותר על שלישיית הקישים)