אי שם בפינת הרחובות החשוכה אלנבי – ברנר שוכן לו פאב חשוך מתוך כוונה ברורה להיות שכונתי.
מתוקף כך הוא מצליח להיות שכונתי, יותר מכך, הוא שכונתי.
והגינס? אין הרבה מקומות בתל אביב שיודעים למזוג בהם גינס ולעומת כך כמעט בכל פאב ניתן למצוא את המשקה השחרחר, אז יש לנו את המולי, הליאו והליאו בקס דור למען גינס איכותית המתקרבת לרמה האירית ומשום מה כל השאר קיימים על מנת לשכנע אותנו לשתות משקאות מקומיים.
ופתאום בברנר צץ לו הצימרמן הזה הקרוי על שם חברי הטוב דילן בו קיימת מוזגת חמודה העובדת שם מתחילת דרכו של הפאב והיא מצליחה למזוג קרוב לאיכות המבוקשת. אני מודה שזה עדיין ברמה 7 מתוך 10, אבל אני חושב שההפרש לא באשמתה אלא באשמת המיקסר או מה שזה לא יהיה. קשה לי לתת ציון כה גבוה בלי לציין את הסאצ'מו הוותיק בפלורנטין (ויטל) בו חיה מוזגת בשם דנה שמגיעה לרמה 8.
בכל אופן, אהבתי את המוזיקה בצימרמן (גם בסאצ'מו), את המוזגת (גם בסאצ'מו) ואת החוסר צפיפות (בסאצ'מו צפוף) גם בתוך הפאב היתה תפוסה של עשרה אחוז וגם מחוץ לפאב לא היה בר אחר שאיים עליו בשכונתיות שלו (מה שלא ניתן כבר להגיד על הסאצ'מו).
אם אתם כבר באלנבי, תדרימו קצת לכיוון רוטשילד וכשתגיעו לברנר פנו שמאלה ותתחילו לחייך.
בשורה התחתונה: עוגן נהדר להתחיל או לגמור איתו את הלילה
בקר אותי 